Minimal pleasure

ענבל מעוז, סטודנטית במחזור 2020 של התכנית לאוצרות עיצוב, כותבת על עיצוב מינימליסטי כתנאי הכרחי לפירוק הישן ובשורת החדש.

ענבל מעוז

...נשקי אותי. שתי שפתיים נושקות שתי שפתיים: מה שפתוח שב אלינו. ה׳עולם׳ שלנו. המעבר מהפנים אל החוץ, מהחוץ פנימה, בינינו, הוא ללא גבולות. ללא סוף. חילופים שאף לולאה, אף פה, אינם מפסיקים לעולם. בינינו, לבית אין קירות, לחורשה – גדר, לשפה – מעגליות. את מנשקת אותי: העולם כה רחב עד שהוא מאבד את קו האופק. בלתי מסופקות? אנחנו? כן, אם פרוש הדבר לומר שאין אנו לעולם סופיות. אם תענוגנו הוא לנוע, לרגש ללא הרף. תמיד בתנועות: הפתוח אינו מתכלה ואינו מגיע לרוויה"

- לוס איריגרי, מתוך ״מין זה שאינו אחד״,  רסלינג, 2003

משעשע לדמיין את לוס איריגרי, הוגה בין-תחומית בתחומי הפילוסופיה, בלשנות, פסיכואנליזה, ותאוריה של התרבות, כקופירייטרית של חברת Maude - חברה צעירה לצעצועי מין שהוקמה לפני פחות משנה. אך החיבור כמעט מתבקש.

לוס איריגרי עושה במילים את מה שחברת מוד עושה בעיצוב הiויברטור המופיע בתמונה; היא פורמת אותן, פורקת אותן ממשמעות ומאפשרת חווית קריאה שאי־אפשר לשים לה גדר אחת, שאי אפשר להגדירה. היא פורצת את תחומי ההגדרות של החשיבה הרגילה, זו הפטריארכלית, או בשפה הפילוסופית של אירגארי – הפאלוצנטרית.

עיצוב הוuיברטור של חברת מוד פועל באופן זהה. הדבר הראשון שעולה לראש כשמביטים בו הוא שאין כל זכר לפאלוס. הויברטור מעוצב כלוח ריק, הצורה או הלא־צורה שלו פירושה שאינו מגיע עם מושגים מוגדרים מראש. זהו צעצוע מין ״ריק״, בשונה מויברטורים אחרים הוא אינו סימבולי, אינו מחקה איבר מין כזה או אחר, אין לו צורה מוגדרת, היא אינו מְמֻגְדָּר. ועל כן הוא מנימליסטי. לויברטור צבע אחיד - לבן, צבע שאינו מרפרר לגוף כזה או אחר או לחלק גוף מסויים.

הצבע לבן, כפי שהמעצב והסופר קניה הארה מגדיר זאת בספריו, הוא טהור מכל הפרעה. הוא הריקנות המלאה וריק זה בכוחו לייצר מרחב פתוח המאפשר לנו ליצוק לתוכו נקודת מבט מחודשת אודות אובייקט מוכר וחשוב מכך הוא מעורר אותנו לבחון את עצמינו מתוך נקודת מבט אחרת ביחס לנושא שחשבנו שהכרנו. איריגרי מבינה שאין שפה אחרת, מלבד זו הגברית הנהוגה בעולם. בהעדר שפה אחרת, משתמשות בה גם הנשים. זו שפה שמבטאת את חוויותיו של הגבר ואת נקודת מבטו בלבד. לדעת איריגרי, אין ביכולתה של שפה זו לבטא את מהותה של האישה ולכן החוויה הנשית היא אילמת. לדעתי, נשים תמיד יחושו התרחקות מן האמת שלהן בזמן השימוש בה, גם אם לא באופן מודע, תמיד יעלה צחקוק או גיחוך או מבט. המעשה הפוסט־סטרוקטורליסטי בטקסט המצוטט למעלה, הוא ניסיונה של איריגרי להבנות באמצעות שברי מילים של השפה הגברית את החוויה הנשית.

המעצבת של חברת מוד, שהיא כמובן אישה, מעצבת את הויברטור באותו אופן של פירוק ומתוך מוטיבציה זהה; היא פועלת בתוך ומתוך תרבות פטריאכלית, אך מפרקת את הגורמים שלה. תחום צעצועי המין נשלט על־ידי גברים ומגדיר את האישה כמושא תשוקה ללא רצון אישי שייעודו למלא פנטזיות החיצוניות לה או גרוע מכך, כחפץ. אנחנו עדין במקום בהיסטוריה בו יש צורך שנשים יגדירו את התשוקות שלהן כיישויות עצמאיות ובלתי תלויות ולמצוא שפה משלהן שהיא בו בעת לשונית, מינית ועיצובית. צעצוע המין המינימליסטי ה״ריק״ של חברת מוד עושה זאת בדיוק. מגיע ללא צורה שמכילה הוראות הפעלה וללא קונטציה, אינו מרפרר לדבר וכך יכול לאפשר לנשים למצוא בו שימוש שהוא אותנטי להן וביטוי לרצונות ולתשוקות כמו השפה שלוס מציעה ומשתמשת בה. ״הפתוח אינו מתכלה ואינו מגיע לרוויה.״

ניתוח זה לעיצוב מינימליסטי נכתב כחלק מקורס ״שדה מחקר״ בהנחיית פרופ׳ יונתן ונטורה

ויברטור של חברת Maude, תמונה מאתר החברה

פורסם ע"י עודד בתאריך 12/2/2019